מאז ומתמיד היו לי שאלות על היקום. מה המטרה שלשמה הגענו לפה? מה המשמעות של כל זה? האם אלוהים קיים? אם כן, מהו? עוד ועוד שאלות הטרידו את מנוחתי. ככל שחיפשתי וחקרתי לא הצלחתי למצוא תשובות. כל דת זעקה – התשובה נמצאת אצלי וכל דת נראתה לי שרלטנית יותר מקודמתה. רק כשנחשפתי לחכמת הנסתר, הידועה גם כחכמת הקבלה, פתאום הרגשתי שהאסימונים נופלים ולאט לאט התשובות נגלות.
כשסיפרתי לחברי שאני הולכת לשיעורי קבלה כמעט כולם הגיבו כלאחר יד – רק תיזהרי שלא יחזירו אותך בתשובה. מדהים עד כמה אנשים מפחדים מהשונה, מהאחר, מהלא ידוע או מוכר. אף אחד מהם לא למד מעולם קבלה, לא פתח את ספר הזוהר או פרושיו ולא שמע שיעור אחד בנושא אבל כולם כאחד חזרו כמו מנטרה אחרי הפחדות של אחרים – "שלא יחזירו אותך בתשובה".
למזלי הלכתי אחרי רחשי ליבי ולא אחרי לחישות זרות. המשכתי ללכת לשיעורי קבלה ועם כל שיעור כאילו נפתח בפני עולם חדש. כחלק מלימודי למדנו את המשמעות האמיתית של מושגים שונים כגון: חיים ומוות, גלגול נשמות, גן עדן וגיהינום וכמובן שגם חזרה בתשובה.
המשמעות של המילה תשובה גזורה מהמילה לשוב, כלומר, לחזור למצב שהיינו בו קודם לכן. אם כן, מהו המצב הקדום? על פי חכמת הקבלה, המצב הראשוני שלנו כנשמה היה מצב של נשמה אחת כללית שהייתה בקשר ישיר עם הבורא. הקשר היה סימביוטי לחלוטין – הבורא משפיע לנברא והנברא מקבל תענוג. הבורא, כמו אבא טוב, רצה לקדם ולפתח את נשמת הנברא וליצור מצב שבו הנברא מקבל את התענוג מהבורא מתוך בחירה עצמאית – שהוא ירצה לקבל תענוג כדי לגרום לבורא הנאה. לשם כך הבורא שבר את הנשמה הכללית לאלפי ניצוצות בכדי שהם יתחברו מחדש וישובו לצורה הראשונית שנבראו בה אך עם שינוי אחד מהותי – הם יהיו מאוחדים מתוך הרצון שלהם להתאחד עבור הבורא כדי לתת לו לתענוג ולא מתוך שכך נבראו.
אם כן, לחזור בתשובה אינו מצב שבו הופכים להיות דתיים, שמים כיפה או מטפחת ומתחילים לשמור מצוות גשמיות כמו הדלקת נרות, תפילות, כשרות וכדומה. המשמעות של לחזור בתשובה היא לשוב לה' – לשוב לקור, למצב שבו היינו נשמה כללית אחת מאוחדת.