לדיכאון היבטים פיזיים, נפשיים ופסיכולוגיים הבאים לידי ביטוי כשמשהו בשכל לא מסתדר לנו עם הרגש, זו כמובן דעה פרטית שלי ללא שום יסוד מוצק. לרוב אנו חווים דיכאון אחרי טראומה או חוויה שהותירה בנו רושם קשה ולא טיפלנו בה. דיכאון גם יכול להתפתח מחוסר איזון כימי במח.
בחודשים האחרונים, בעקבות משבר הקורונה, אנו עדים למצבי דיכאון שנפרסים על כלל האוכלוסייה, קטנים כגדולים, עשירים או אנשים במצוקה כלכלית, בעלי משפחות יציבות או כלל לא נשואים, בקיצור זה לא פוסח על אף אחד. חלקם מגיעים אל בני ברוך. אולי כי לדיכאון סיבות אחרות ולא מה שתמיד חשבנו. כמובן שחוסר וודאות במשך תקופה ארוכה זו סיבה מספיק מוצדקות לפתח דיכאון, אבל אולי הדיכאון הנוכחי הוא אחר? הדיכאון הזה התחיל להתבשל לו עוד לפני שווירוס הקורונה החל ואנשים פשוט איבדו את טעם החיים ולרבים לא ברור בכלל למה אנו חיים ומה מטרת קיומנו. אנו רואים שצעירים כלל לא רוצים להתחתן ולהקים משפחות, לא מעוניינים לעזוב את בית ההורים לקחת אחריות על חייהם ולדאוג לעצמם, אין להם מוטיבציה בכלל לחיים.
נראה שחוסר הרצון של הצעירים השפיע מאוד על שאר האוכלוסייה. ייתכן והצעירים הרגישו שהעולם הולך להשתנות. שכל המערכות עובדות בתבניות ישנות. שאם יתאמצו להתברג במערכות אלה כמו חינוך, השכלה גבוהה, נישואין ושאר יסודות אחרים שעל פיהם גדלנו במשך השנים, בעצם כל מאמציהם יהיו לשווא כי האנושות הולכת לעבור ממש מהפכה כללית וכל מה שהכרנו פעם הולך להשתנות ולא יועילו להם לא השכלה או החינוך במתכונתו הקיימת? ולמה בכלל להביא לעולם ילדים? ממילא אנו לא יודעים אם איזה עתיד יהיה להם.
הדיכאון החדש הזה שאנו רואים בזמן האחרון הוא לא ממש דיכאון כמו שתמיד ראינו וחווינו. כאן לא יועילו כדורים פסיכיאטריים. הבעיה עמוקה מכפי שאנחנו אפילו מסוגלים לדמיין. חוסר היציבות ואי הידיעה לאן פנינו מועדות, מביאה את האנושות להיכנס לסוג של המתנה, כשנתבונן בעתיד על התקופה הזו יהיו לנו תשובות כנראה מאד מפתיעות.