לפני שנים רבות הזמינו אותי להרצאה בנושא אמונה באלוהים. אני זוכרת שהמרצה היה פרופסור לפיזיקה שחזר בתשובה ואותי עניינה השקפתו של איש מדע לגבי אמונה בכוח עליון. ההרצאה הייתה די מעניינת, המרצה ידע לענות על רוב שאלות הקהל וניסה באמצעות הידע שלו בפיזיקה בשילוב עם הידע הדתי להוכיח לקהל שיש אלוהים. אחת השאלות, שלעניות דעתי, המרצה לא הצליח ממש לענות עליה הייתה מדוע בתקופת התנ"ך היה גילוי של אלוהים לעם ויותר מכך אלוהים לקח חלק פעיל בהתפתחות העם. בכל פעם שהיה בצרה אלוהים נעתר לבקשותיו ואו לבקשות הנביאים שהיו אז.
שאלת ההסתרה של האלוהים המשיכה ללוות אותי בעוד מקרים שבהם התקיימו דיונים בנושא דת ואמונה. על השאלה הפשוטה לכאורה למה אלוהים לא מגלה עצמו ובזה מסיים את כל חילוקי הדעות לגבי קיומו או אי קיומו וכמובן את הוויכוחים והמלחמות בין כל הדתות ומביא לאמונה אחת.
לימים התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה, מובן מאליו שאחת השאלות עליהן ביקשתי לקבל תשובה הייתה עניין ההסתרה של אלוהים או הבורא כפי שהוא מכונה בחכמת הקבלה. התברר שהמושג הסתרה שזור היטב בכל דרך התנהגותו של הבורא עם הנבראים, קרי בני האדם והיא מכוונת לכך.
על פי הקבלה, הסיבה העיקרית להסתרת הכוח העליון היא כי אין לנו חושים מתאימים ואין בהם את הטווח המתאים לגילוי הבורא. כלומר, לאדם יכולת להרגיש משהו אם יש לו השתוות צורה איתו. מקובלים מסבירים לנו שהבורא הוא כוח של השפעה טהורה ואילו הנבראים הם כוח של קבלה בלבד ולכן למרות קיומו של הבורא בכל מקום וזמן אין לנו את הכלים המתאימים כדי להשיג ולגלות אותו.
חכמת הקבלה מלמדת גם שפעם בתקופת התנ"ך הבורא היה מתגלה היות והתקופה הייתה תקופת בניית הנברא וכמו שהורים דואגים לילדיהם מהרגע שהם נולדים ועד שהם הופכים לבוגרים ואז הם נעשים עצמאים ועומדים ברשות עצמם. כך גם במערכת היחסים בין הבורא לנברא עד לזמן שהנברא היה נזקק לבורא להתפתחותו הבורא היה מגלה עצמו ומשתתף בדרכים שונות וכאשר הגיע הזמן על הנברא לעמוד ברשות עצמו ולבנות את עצמו כנברא הראוי ובעל יכולות מתאימות לגלות את הבורא.