חברה סיפרה לי שרקסי, הכלב של בנה, היה אמור להישאר אצלה למשך שבוע. הבן שלה עמוס מאוד והשאיר את כלבו אצלה. זו אינה הפעם הראשונה שהיא משמשת לו בייביסיטר. לאחר פחות מיממה ואין סוף מאמצים מצידה להעניק היא נאלצה להחזיר את הכלב לבנה. הכלב נכנס למן קיפאון, לא קפץ, לא שיחק ולא פיזז כמו תמיד. זנבו הורד והוא לא הפסיק לרעוד. היא חששה מאד למצבו ונאלצה לקרוא לבנה. ברגע שהבן נכנס כאילו מישהו הפיח בכלב חיות. הוא קפץ, זנבו הונף מעלה, הוא נבח בשמחה והתקף החרדה חלף כלא היה.
חברתי תמהה בדבר ושאלה את עצמה מדוע ולמה זה קרה, הרי זו לא הפעם ראשונה שהכלב נשאר אצלה. והרי הוא מורגל להישאר בבתי אחרים, בגלל אילוצי התעסוקה של בנה. אז למה הפעם חטף כזו חרדת נטישה?! היא הבינה שמה שעבר על הכלב עובר על אנשים שחווים חרדת נטישה. היא בדקה בכתובים והבינה שישנן סיבות רבות לחוויה של חרדת נטישה, חלקן קשורות באירועי עבר קשים, אחרות קשורות לחרדת פרידה בגיל צעיר. חלקן קשורות לתכונות, למבנה אישיות ותורשה, וחלקן לחוויית נטישה בילדות המנבאת חרדת נטישה בעתיד.
חרדת נטישה בילדות שלא טופלה גורמת ליצירת תלות ולהיעדר רכישת מיומנויות של התמודדות אל מול "סכנות" שמציבה הסביבה ומובילה להתפתחות תחושת בדידות וחרדה. הן תלות והן היעדר מיומנויות התמודדות נכונות עלולות להתבטא בסימני חרדה אופייניים במצבים בהם נשקפת סכנה של פרידה מאדם או מקום משמעותיים. כולנו בחיים חווינו חרדת נטישה קלה או חמורה. במקרים הקיצוניים האדם חווה פחד, חוסר אונים, תחושת כיליון, בכי, הסתגרות, דיכאון, פאניקה, אל מול מושא שמתרחק.
חרדת נטישה מכה בתקופה זו של הקורונה ברבים. רבים חווים שננטשו מכל מה שידעו בעבר. התקשורת מדווחת על עלייה חדה בבעיות נפשיות, בחרדות, בדיכאון בקרב אוכלוסיות שונות. זה מוביל למחשבה שהקורונה נותנת לנו את ההזדמנות להתבונן על מערכות היחסים שהיו לנו. מערכות לא אמיתיות ולא מחייבות שיצרו חרדות נטישה וחרדות אחרות בקרב רבים.
לפני הקורונה החרדות האלה לא אובחנו כנובעות ישירות ממערכות היחסים הקלוקלת שבינינו. עכשיו, עם הרגשת הנטישה והבידוד החברתי, ניתנה לנו הזדמנות דווקא מהמקום של הריחוק שנכפה להתבונן פנימה ולהבין שרגשות שליליים עד כדי חולי נפשי וגופני נובעות ממערכות יחסים. יש לנו הזדמנות כעת להפנים שאם נמשיך באותם יחסים מקולקלים נגביר עוד ועוד את החרדות שהן כבר מחלת הדור שלנו ונסבול יותר. ניתנה לנו הזדמנות להבין שהריפוי יבוא משיקום מערכות יחסים. זו העת לבנות כפרטים וכמערכות מדיניות, תכניות עבודה חינוכיות וחברתיות למערכות יחסים טובות, כאלה שיובילו אותנו להחלפת החרדות באושר אינסופי.