עולם הפיזיקה מוכר לכל אדם שהוא בוגר מערכת החינוך בכל ארץ, גם מי שדילג על האופציה של חמש יחידות בפיזיקה בתיכון, או בחר ללכת לים במקום שלוש יחידות, מכיר מושגי יסוד נכונים. לדוגמה, נניח שנותנים בעיטה בכדור, גם מי שלא יודע לחשב את המרחק אליו יגיע הכדור לפי עוצמת הבעיטה והזווית שלה מבין שאפשר לעשות את החישוב ויש לו מושג בסיסי נכון של שיטת החישוב. גם דברים יותר ברומו של עולם ידועים להרבה אנשים, נניח המפץ הגדול, וחדשות על הגילויים החדשים במדע מתפרסמים בכל העיתונים היומיים.
עולם הקבלה מוכר פחות לרוב האנשים ועוסקים בו אנשים המנסים להבין בשביל מה הם באו לעולם. יש להגיד, התשובות לשאלה הזו לפעמים לא פשוטות להבנה, אבל תשובות פשוטות לא תמצאו גם בפיזיקה וכאן יש את ההתקרבות הראשונה שאפשר לראות בין שתי העולמות: תשובות לשאלות שכל ילד יכול להבין הם מסובכות להבנה.
המורכבות של התשובות שנותנות הפיזיקה והקבלה לשאלות הפשוטות, שכל ילד יכול להבין, יצרו בשני התחומים הסברים שנקראים "הסברים פופולריים". בפיזיקה קל מאוד לזהות אותם, קיימים ספרים שלמים על המפץ הגדול שנותנים הסבר מאוד טוב על התופעה בלי אף נוסחה מתמטית אחת, שכמובן נדרשות להבנה אמיתית של התופעה. בקבלה קיימים ספרים מקבילים, פופולריים, שכמו בפיזיקה מספיקים לקהל הרחב אשר לא צריך ולא יכול להבין את הנוסחאות מאחורי התופעות אולם הנושא חשוב לו.
ללא ספק התחום שבו הקבלה והפיזיקה התקרבו בצורה הברורה ביותר היא תחום שנקרא "תפיסת המציאות". בפיזיקה התגלה כבר לפני 100 שנה שרוב החומר בעולם שלנו הוא ריק, אטומים מורכבים מגרעין מאוד קטן, כמו תפוח עץ באולם הופעות, ואלקטרונים שמסתובבים סביבו. אז כשאתם בועטים בסלע וכואב לכם, רוב הסלע מורכב בעצם ממשהו שמוגדר בפיזיקה כ"כלום". בקבלה הסלע היה גם הוא לא בדיוק קיים, המושג הקבלי הוא "עולם מדומה", עולם שקיים רק בחושים האנושיים שלנו ולא מכיל את כל המציאות. זה עדיין לא קורה במספרים גדולים, אבל מומחים משני העולמות כבר יכולים לדבר אחד עם השני וכך לתרום להבנה טובה יותר של עולמנו.