זה היה לפני שנים, נסעתי עם חברה לצפת. חברה שפגשתי באחד מהקורסים שלמדתי באותה תקופה בחיפושיי אחרי תשובות לשאלות בדבר משמעות חיינו בעולם הזה. משנפגשנו באחד הקורסים המשכנו הלאה יחדיו לעוד קורסים בהתפתחות רוחנית (נהגנו מידי פעם לנסוע למקומות שהרגשנו שעלינו להגיע לשם). באותו יום מסוים, הרגשנו שעלינו להתחקות אחר דרכו של האר"י בצפת. הגענו לצפת והלכנו עם ההרגשה למקומות שיתנו לנו מגע עם הקדושה. באותה תקופה נזקקנו עדיין למשהו גשמי כדי להתחבר למה שמעל. אז עוד לא הבנו את עולם הרוח כמשהו שאפשר להתחבר אליו מכל מקום ובכל זמן.
אני זוכרת שהגענו לבית כנסת האר"י בצפת, היה שם כוך קטנטן עלוב במראהו, משהו משך אותנו לכוך הזה. עמדנו בו זו לצד זו שותקות, תמונות תמונות עלו בי. הייתה בי הרגשה כל כך אמיתית וחזקה שיש המון אמת בתמונות החולפות בעיני רוחי, מן הרגשה מאוד חזקה של קדושה ואהבה אין סופית שלא הבנתי מאין היא פרצה. בשלב כלשהו פי נפתח ויצא ממני דיבור מהיר, רצוף של דברים שלא הבנתי אותם וגם לא הבנתי מאיפה הם באים. זו הייתה אחת החוויות המוזרות והבלתי פתורות בחיי. בצאתנו מבית הכנסת נרגשות מהחוויה, שאל אותנו מישהו מה עשינו כל כך הרבה זמן במקום בו האר"י קיבל מאליהו הנביא את חכמת הקבלה, דבר שהעצים את התרגשותנו. אחרי התאוששות קצרה החלנו לחלוק בינינו את החוויה והתברר לנו ששתינו קיבלנו תמונות. כששיתפנו את התמונות היינו המומות מהדמיון הרב בתמונות ששתינו קיבלנו בכוך.
מבית הכנסת המשכנו לבית הקברות העתיק בצפת, רצינו לגשת לנביעה אך גבר ללא חולצה עם טלית לגופו רץ לעברנו וביקש שנתרחק כי יש שם גברים שטובלים במקווה שעל המעיין. הוא חשב שרצינו לשתות ממי המעיין וביקש שנחכה עד שיביא לנו בקבוק ממי המעיין. אנחנו בכלל לא חשבנו על שתיה מהנביעה פשוט הלכנו לאן שרגלינו לקחו אותנו, אך חיכינו ולקחנו ממנו את הבקבוק. סיימנו את יומנו ליד קבר האר"י בקריאת קטע מכתביו שגם אותו לא הבנו.
אז עוד לא ידעתי שתחלוף שנה ואגיע לקבוצת לומדי קבלה הלומדים את כתבי האר"י על פי בעל הסולם ובנו הרב"ש. מאז חלפו שנים ואני מתעמקת בלימוד הקבלה בחכמה הנפלאה שהנחיל לנו האר"י.